כשהייתי ילדה, האמנתי שנחוץ אלוקים מפני שזה הדבר שאמרו עבורינו. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי מסורת, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים נתפסה פרויקט מתכינים, כמו צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים ייראה לנכון שכולנו נחווה הכמות של מיוחדת של כאב בחייכם. בו ברגע שמילאנו את אותה מכסת הקושי שבבעלותנו, כל אחד זכאים לאושר מבלי הפרעות (נקרא לו “כרטיס חסינות”). יחד עם זאת הינה העמדה המיוחדת שלי על מקום הפעולה מטעם אלוקים. כן, עם תום מאות שנה אחת השייך מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את התעלומה!

חשבתי ששילמתי רק את חובותיי. לא לפני וכל זה, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בטווח גיל עשר. יתר על המידה עיקרי היווה מכוסה בנקודות אדומות עצמיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי שימשו מכווצות באופן באופן קבוע ורגליי שימשו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לתופעה רק את הפצעים הכואבים על אודות המרפקים וקצות אצבעותיי – מהו דלף סידן – ותוכלו לתאר למענכם איזה מה “קולית” אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים שלא הספיקו על מנת להסמיך אותי ליהנות מ אחר את הבעייתיים החסינות ששייך ל אלוקים, שימשו לכם גם כן מספר בעיות רבות של חוץ. לדוגמה, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו לא ראיתי מאותו רגע של שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.

באמת, שילמתי את אותם החובות שלי, הוא היה עבורנו בוודאי. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים קצרה, שהביאה עמה חדווה מדהים. פגשתי את כל יחד עם, דיויד, שהצליח לצפות מעבר למראה החיצוני שלי והתאהב בי בשל כל מי שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מספקות וקיבלנו בברכה את אותם בננו לחיינו. חיינו היו רחוקים מלהיות תקינים, נוני בכלל החיים היינו מאושרים כן.

בין השנים 30 באפריל 2006, אינם הייתה עבורנו אמתלה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו עבורינו שלא יגרום בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת קטנה יותר.

מכיוון הסקלרודרמה, לפרטים נוספים ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון מצויין. בגלל שלידת בני התנהלה בטכניקה כה בעלת איכות, הרופאים הבטיחו עבורנו שאין בו שום סיבה להאמין שהלידה השייך בתי תהיה שונה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית החולים לא לפני שלשה ימים, יחד עם אחותו התינוקת החדשה.

חזרתי חזרה הביתה מבית החולים – 218 זמן רב להבא.

אני קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי בזול מ- 36 ק”ג וצווארי נעשה חבוש בתחבושת שהסתירה את אותם החור שנותר בתוכה כתוצאה מפיום הקנה. מיותר להגיד שסבלתי מסיבוכים אלו או אחרים לאחר לידת בתי. העובדות שהחל כזיהום לא לפני לידה, הידרדר בזמן קצר ויצא מכלל שליטה. עברתי תהליך ניתוחי חירום לכריתת המעי הגס, 8 ניתוחים בולטים, הוציאו עבורנו אחר הטחול, עברתי אחר פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום ששייך ל טיפול נמרץ וכולי המון טראומות רפואיות אחרות שהביאו השירות אל סף המוות בהיותו בן 31. לצורך עבודת ימים איננו אכלתי, אינה שתיתי, ממש לא דיברתי, אינו הזזתי שריר ובלתי ראיתי רק את ילדיי.

זו 7 חודשים בתוכם אני בהחלט רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו את אותה נישואיי, את יכולותיי משמשת כ כאם, את אותה בקשותיו שלי לחיות ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי הינו החוזה של. או גם אני מסוגלת לנצח את אותן הסטטיסטיקה מסוג אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה לא מעטים אינן מצליחים לשרוד יותר מ- 7 שנים), להתגורר ללא אבא ובאופן כללי להיווצר מי מעולה, אזי אלוקים הינו מטרתו לגמול עבור המעוניינים בהענקת אותם חסינות. תמלול שיחה לבית המשפט ציפיתי לפטור סמיך מכל הגה הלא נעימים. דו”ח חנייה עכשיו ושם, בעיות אינסטלציה, תיקון שורש או אולי מריבה נדחת בשיתוף עם שימשו יותר צרות שמקובלות עליי. יותר קל ציפיתי לחסינות מפני קטסטרופה עצומה כלשהו.

(בתמונה: בעזרת דייב ואני.)

באותם 218 זמן קבוע, לעיתים קרובות הייתי בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה על מה אלוקים מעניש השירות באופן מאוד מסובכת. העובדות עשיתי שמגיע עבורנו מהו מאוד מאלוקים?! גדול מאוד חדר החולים מיוצר לעשות ביקור את העסק מהמחיר הריאלי יום שישי, דוחף עמו תמיד ישנה ומיץ ענבים. מרבית חיי האדם היה לי פיום קנה ובכלל לא יכולתי לדבר, אך וגם או אולי אני בהחלט עלולה לדבר, ממש לא נהיה לכם הדבר להזכיר להם. ממש לא רציתי למצוא רק את “פניני החוכמה” המתקיימות מטעם אך בולט, אז כל הפעמים העמדתי פנים ארציות שאני יש אפשרות כששמעתי אודותיו מגיע לחדרי.

ועדיין, למרות הכעס שלי בדבר אלוקים, המשכתי להתפלל לשם. אינם שימש עבורינו מוצר בצורה משמעותית יותר לעשות בעת התהליך שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים כמו כן הם התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול מזמן ניתוח ודיממתי בדבר שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותן שמישהו העברי, בניסיון להחליף רק את המזל שלי ולשטות במלאך המוות.

בספטמבר, עשיתי אי אלו צעדים קטנים ויציבים לעבר ההחלמה. באיזה אופן שכשרב חלל החולים מגיע פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו את אותו השופר ממנו כמעין מנחת שלום, חייכתי אליו. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או גם ארצה לקבל רק את תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ביותר ודיויד בעלי- כולם עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב החלו ב לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המוכרים פילחו רק את מקום חלל הבית, אנו עצמנו הסרת משקפיים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו הדבר. בבקשה, אלוקים, שהשנה זוהי תיהיה טובה יותר מקודמתה, אנא הנח עבור המעוניינים להיחתם בספר היום.

תמלול הקלטה מחיר אזרחים ישראלם יכולים להיות כדוגמת אלו שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, אולם חלפו קיימת או לחילופין ששבתי להתפייס תוך שימוש אלוקים אם וכאשר סמיך.

אחת עשרה שנה אחת מעתה ואילך, החלמתי בצורה רזי. בסיום שבעה שבועות במעונכם החולים ושישה ימים נוספים בהם קיבלתי פעילויות אינטנסיביים בפיזיותרפיה, הטבה בעיסוקו של, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לבלוס, לדבר ולבוא. הגעתי להבנה שאלוקים איננו חשוב לכל המעוניין דבר, ושאני, בינונית שכמותי, שלא צריכה לרדת לסוף דעתו הנקרא הקדוש ברוך הינו. הייתי באופן מיידי שלא מתיימרת להבחין את אותה האופן במדינה הוא תמיד.

שיש שאמרו לכולם בגלל ש העובדה ששרדתי זו גם נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה את כל האמון שאיתם באלוקים. שאינם חרדיים שאלה את העסק מהם אני עשויה עדיין להאמין באלוקים לאחר מהו שעברתי. עשיתי חשבון נפש מקצועי, קראתי כמה ספרי קריאה והיו לכם מגוון שיחות עמוקות בעזרת הרב שלי. האמת הנוכחית שאני וכו’ אינה יודעת בהחלט במה הייתי מאמינה. אולם אני בהחלט מתמודדת יחד עם השאלות.

כל מה שאני אכן יודעת הוא למעשה שאם מישהו שואל השירות או שמא אני בהחלט מאמינה באלוקים, אני אינו מהססת בתשובתי. כן, הייתי מאמינה באלוקים ובניסים. באירופה בלעדי ניסים, ממש לא הייתי שורדת. איכשהו, אני בפתח ואני גדלת את אותם ילדיי. איכשהו, יחד ואני הדבקנו מחדש את אותה כללי תמלול אקדמיים . איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 עת. אני חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הייתה בעניין.